מציאות עודפת (Moreno, 1965) היא כסוג של "אמת פסיכולוגית". אין היא חלק מהמציאות אך היא מבטאת את מציאות הנפש ולכן אי אפשר לשים אותה באותה קטגוריה של חוויה בידיונית, יש לה מקום מכובד יותר ובשל כך יש להתייחס אליה בהתאם. (1996 ,Blatner)

הפסיכודרמטיסט יכול לתת מקום למציאות העודפת באמצעות האנשה של דמות שאולי לעולם לא נוכל להפגש איתה. דמות אונטולוגית המייצגת לדוגמא, כח עליון כגון אלוהים, מלאך המוות, אדם מת, ילד שלא נולד עדיין, שיחה עם חפץ וכיוב'. המציאות העודפת מאפשרת לפרוטגוניסט לגלות רבדים נוספים של מחשבותיו ורגשותיו. המציאות העודפת מייצרת קונקרטיזציה ויצוג ויזואלי של החוויה, בין אם מילולית ובין עם לאו, בכדי לעלות את רמת המודעות של מחשבות, תחושות ודרכי התנהגות ובכך לקבל בסיס מידע רחב יותר למען קבלת החלטות. על פי מורנו, בפסיכודרמה קיימת אפשרות חוויה המתרחשת מעבר למציאות, המייצרת לסובייקט חוויה חדשה ומקיפה יותר. הלא היא המציאות העודפת. (Moreno, 1965)

הפסיכודרמה מאפשרת למשתתפים ליצור עולם משל עצמם, חופשי מחוקים ואילוצים רגילים. החופש מהקונבנציות הרגילות האלו,נקרא בידי מורנו מציאות עודפת. זוהי אחת המטכניקות היותר חיוניות, מרפאות ומסתוריות שיש בפסיכודרמה. (2000 ,Zerka)

באמצעות המציאות העודפת, ניתן להתבונן במיקום הפרוטגוניסט בעתיד ולבנות אותו כהוות נפשיינו. המציאות העודפת מאפשרת לפרוטגוניסט לשים את עצמו בנעלי האחר ובכך לבצע חילוף תפקידים עם דמות אחרת מחייו ובכך לקבל תובנות אמוציונליות ופרקטיות חדשות. (1996 ,Blatner)

טיאן דייטון טוענת שאנחנו מחפשים את עצמיינו בצורה תמידית, המרדף אחר ניסיון ההבנה מבלבל ולרוב אנחנו לא מצליחים להגיע להבנה משום שאנחנו משליכים את המציאות שלנו על אחרים ולא לוקחים אותה על עצמינו. באמצעות הפסיכודרמה יש לנו את היכולת להתבונן ולנסות להבין את המציאות המדומה שלנו. אותה מציאות מדומה המשקפת לנו את את נפשינו. דייטון עוד טוענת שמה שהמנחה והמשתתפים רואים במהלך הפסיכודרמטי, הינו המציאות המדומה של הפרוטגוניסט והיא משקפת את האמת של הפרוטגוניסט והאמת איתה עובד המנחה. על מנת לתת ביטוי בצורה זהה ככל האפשר למציאות המדומה של הפרוטגוניסט, הפרוטגוניסט רשאי להחליף מסייעים בהוות נפשו, ולתקן את כל הנוחכים על מנת להגיע קרוב ככל האפשר אל המציאות המדומה. (Dayton, 1994)

ביבליוגרפיה

• Dayton, T. (1994) The drama within: Psychodrama and experiential therapy. Deerfield Beach, FL: Health Communications.
• Blatner, A. (1996). Acting in: Practical applications of psychodramatic methods, 3rd Ed. New York: Springer.
• Moreno, Zerka T., Blomkvist, Leif Dag and Rutzel, Thomas (Routledge, 2000) Psychodrama, Surplus Reality and the Art of Healing.
• Moreno, J.L. (1965) Therapeutic vehicles and the concept of surplus reality. Group Psychotherapy, 18, 211-216.